צבעי מאכל במזון שלנו

מהם צבעי המאכל הבעייתיים, השלכות בריאותיות ואלטרנטיבות

כולנו אוכלים קודם כל עם העיניים, וכדי להגדיל רווחים ולמשוך את תשומת לבנו, מוסיפים יצרני המזון צבעים המכונים "צבעי מאכל".
המילה "מאכל" מעבירה לנו את המסר שהצבע מיועד למאכל, אולם, זהו שם שנובע מהעובדה שבמאכל יש צבע, ולא מהעובדה שהצבע הוא מאכל. הצבע בדרך כלל אינו מזון.
הכתבה הזו נכתבה בזכות המשתתפים באחת מהקבוצות שלי לירידה במשקל, שבמקביל לדאגתם למשקל והמראה החיצוני, שמו להם למטרה לשנות אורחות חיים של כל המשפחה וביקשו ממני רשימת צבעי מאכל שאינם מומלצים לשימוש, אז הנה…..

צבעי מאכל מלאכותיים , מזון

מאיפה מגיעים אלינו הצבעים?

הצבעים מופקים ממבחר חומרים שונים ומשונים. מצבעים המבוססים על נפט, פחם ותרכובות כימיקלים, כורכום, פפריקה, ויטמינים המגיעים בצורת אבקות, צבעים המופקים מעלים, גבעולים, מהכלורופיל, מעלי כותרת של פרחים, שריוני סרטן, פטריות, נוצות פלמינגו ועוד.

הטוב, הרע והמכוער

הצבעים משווים למזון מראה מושך וטרי, להעניק לנו, הצרכנים, תחושה שהמזון מכיל רכיבים תזונתיים המוסיפים לבריאות.
יכולת ההמצאה האנושית היא גדולה, ובמיוחד כאשר הדבר משפיע על המכירות. אפילו את החלמון שבביצי העופות ואת בשר הדגים יודע האדם לצבוע.
לחלמוני הביצה מעניקים צבע כתום ע"י E160c או לוטאין(E161b), שמוסיפים למזון העופות. ואילו לבשר הדגים, כמו הסלמון והפורל, שמגדלים באופן תעשייתי, מוסיף המגדל גוון ורוד, משמח עין וקיבה בעזרת E161g שמוסף למזון הדגים.

כל צבעי המאכל שהוזכרו לעיל אינם בעייתיים כלל וכלל, אך חשוב להבין שחלק מצבעי המאכל, המשמשים בתעשיית המזון מזיקים גם מזיקים ובכל זאת מוסיפים אותם כדי להוסיף צבע למזון, שמושפע מסיבות כמו: אוויר, אור, שינויי טמפרטורה, אחסון ממושך ולחות.
לא פעם נוהגים להוסיף צבעים לשם הסוואת זיופים או סימני קלקול של מוצרי מזון.

למעשה, הידע על צבעי המאכל, כמו גם על שאר תוספי המזון מועט. במחצית המאה העשרים החלו להתפרסם מחקרים שהעלו אפשרות מבוססת למדי, שחלק מהצבעים פועלים כחומרים משלשלים, חלקם גורם לתופעות אלרגיות ונוירולוגיות שונות. לכן, כמה צבעים הוצאו מחוץ לחוק ואילו כמותם של האחרים הוגבלה בצריכה היומית. ועדיין באיחוד האירופי הצבע יכול להיות מוגבל ל-5 מ"ג/ק"ג בלבד ובישראל אותו צבע מוגבל בכמות ל-50-500 מ"ג/ק"ג, כלומר בישראל היד פתוחה יותר לגבי הכמות המותרת. למה?

כלל הזהב: סובבו את האריזה ובדקו רכיבים

קהל יעד עיקרי לצבעי המאכל, הם הילדים. ככל שהגלידה צבעונית יותר, ה- m&m ססגוניים יותר ועל העוגה יש בצק סוכר עם תמונה גדולה ומציאותית יותר, כך עדיף ושמח יותר.
לילדים יש חילוף חומרים שונה ממבוגרים, והם רגישים יותר לצבעי המאכל עד פי 50 מאיתנו.
למרות כל זאת, אין החלטה חד משמעית מצד משרד הבריאות לאסור שימוש בצבעי מאכל, חומרי טעם וריח ועוד. כאשר קניתם ליום ההולדת של הנסיכה הקטנה סוכריות למציצה, ואחר כך ראיתם את הילדים עם לשונות כחולות, אדומות וצהובות, דעו שסיפקתם להם את מנת הצבע היומית. כולנו יכולים לבחור כיבוד בריא יותר גם לימי ההולדת והמסיבות שלנו.

מה לא כדאי לשלוח לבית הספר?

מוזמנים לשתף:

Share on facebook
Facebook
Share on email
Email
Share on whatsapp
WhatsApp
Share on print
Print
Share on telegram
Telegram
כתבות
טיפים
מתכוני בריאות