סיפור קצר: צמר, סריגה , על ההבדל בין טכניקה לאומנות

תובנה ממפגש בסדנה לירידה במשקל
סריגה כמשל לתהליך ירידה במשקל
מידי ששי אני מעבירה סדנה לירידה במשקל באחד הקיבוצים בסביבה.
 
אנשים באים לתהליך של ירידה במשקל עם הרבה פחדים,
בהתחלה, הפחד שאני לא אצליח בכלל להתחייב ולרדת במשקל,
אח"כ, הפחד שאני לא אצליח לשמור על צורת ההתנהגות הזו לאורך זמן,
אח"כ, הפחד שאני אצטרך להיות בסדנאות לעולמי עולמים, להזדקן ביחד עם המנחה , כי אני לא אהייה מסוגל לחיות ככה בלי מסגרת,
 
ולפעמים…. יש גם תפיסה אחרת .
 
בששי האחרון, אחד החברים בקבוצה, שזו הסדנה הראשונה עבורו, ירד כבר כ-6-7 ק"ג, נראה כבר רזה, אמר: " אני הבנתי את הטכניקה, מניח שאסיים את הסדנה ולא אמשיך הלאה"
ביקשתי מחברי הקבוצה לומר את דעתם ואחת החברות, שזו כבר סדנתה ה-4, ירדה כבר כ-20 ק"ג, נתנה לו דימוי יפהפה:
ירידה במשקל זה כמו סריגה, אתה יכול לדעת את הטכניקה של להחזיק מסרגות, לעשות עיניים בצמר, לקנות צמר, אך האם אתה יודע להתאים צבעים? לתכנן את הדוגמא של הסריג? לייצר בעצמך סוודר שלם???
 
טכניקה אפשר להעביר בשני מפגשים, זה אכן טכני, זה החלק הכי קל בעבודה שלי.
אך שינוי הרגלים, שינוי חשיבתי, ויסות הכמויות מתוך הגוף שלי, מתוך הבטן שלי ולא מתוך זה שמישהו מכתיב לי תפריט, סופר לי קלוריות, נקודות וכד'- זו עבודת הסריגה, זו האומנות וזה מה שיאפשר לי לחיות את זה אחר כך ולא לעלות חזרה הכל, כפי שלרוב קורה.
 
הרגלים מופרעים של שנים, כמו: אכילה מוגזמת, בעיות התארגנות, אכילה בלי קשר לרעב ושובע, מחשבות שאינן מיטיבות עם התהליך ועם הרצון שלי לרדת במשקל
(כמו: דיאטה זה הפסד, מתי זה ייגמר?, יש לי גנטיקה דפוקה, למה לנסות בכלל, ממילא תמיד אני עולה בסוף הכל מחדש ועוד המון….)
כל אלו לא נעלמים ב-10 שבועות של סדנה ואולי גם לא ב-10 חודשים, יש צורך בסבלנות, בעבודה עצמית ובהמון חמלה כלפיי עצמי והתהליך שאני עובר,
 
אז יאללה לכו להתאמן על סריגה ותסרגו הרבה , עוד יום ועוד יום ועוד יום ועוד יום, עד שהאומנות הזו תהייה חלק טבעי במערכת שלכם.
 

מוזמנים לשתף:

Share on facebook
Facebook
Share on email
Email
Share on whatsapp
WhatsApp
Share on print
Print
Share on telegram
Telegram
כתבות
טיפים
מתכוני בריאות